פסק-דין בתיק ת"א 603-03

1.         לפני תביעה למתן סעד הצהרתי ביחס למקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 12206 (להלן - "המקרקעין").

            התובעים עותרים לכך שבית המשפט יוציא מתחת ידו פסק דין הצהרתי ביחס למקרקעין "(...) לפיו הזכויות במקרקעין אינן שייכות לנתבעים וכי יש למחוק אותם מהרישום ביחס למקרקעין" (סעיף 33 לכתב התביעה המתוקן), וכי "(...)  לנתבעים אין זכויות כלשהן במקרקעין ולהורות לרשם המקרקעין בנצרת למחוק את הנתבעים מהרישום ביחס למקרקעין" (סעיף 34 לכתב התביעה המתוקן).

2.         בסעיף 2 לכתב התביעה המתוקן מיום 15.2.10 טענו התובעים כי הם הבעלים של המקרקעין מכח צו הירושה נספח א' לכתב התביעה שניתן בעניין עזבונו של המנוח עבד אלטייב סלאח נג'מי ז"ל (להלן - "המנוח"). לטענת התובעים, הנתבעים, הרשומים בפנקסי לשכת רישום המקרקעין כבעלי הזכויות במקרקעין, אינם בעלי הזכויות "האמיתיים" והנכונים. לטענתם, המרשם אינו משקף נכונה את מצב הזכויות במקרקעין (סעיף 11 לכתב התביעה המתוקן).

כבר עתה אני רואה לציין ולהדגיש כדלקמן:

התובעים לא דייקו בטענתם : התובעת מס' 4, שהצהירה בתצהיר עדותה הראשית כי היא אלמנתו של המנוח, אינה יורשת על פי צו הירושה משום שהיא ויתרה על חלקה בירושה לטובת שניים מבניה, טייב ואיברהים, ושתיים מבנותיה, פחריה ופתחיה.

3.         טענות הצדדים והעובדות הצריכות לעניין כפי שפורטו בתצהירי העדות הראשית

            א.         כתב התביעה בתיק זה תוקן שש פעמים (תיקון אחרון מיום 15.2.10).

ב.         בכתב התביעה המתוקן נטען כי הצדדים להליך הם תושבי הכפר אעבלין ו/או בני משפחה של תושבי הכפר אעבלין.

            התובעים טענו כי על בית המשפט -

"6.       (...) להבין את התנהלות הדברים הנהוגה במסגרת ביצוע עסקאות במקרקעין אצל הצדדים להליך בפרט, ובכפר בו מצויים המקרקעין בכלל.

7.         במסגרת הנהוג ומקובל בין הצדדים ובין בעלי מקרקעין באזור בכלל, נהוג היה בין הצדדים כי לא בהכרח הרישום הוא שהעניק לאדם את הזכויות במקרקעין, אלא העובדה שנערכה עסקה כזו או אחרת במקרקעין באה לידי ביטוי בקבלת החזקה בהם והשימוש בהם בפועל, ורק בהמשך הדברים הצדדים נוהגים לבצע הרישום בלשכת רישום המקרקעין".

ג.          התובעים טענו כי המקרקעין הנדונים היו "בבעלות משותפת של המנוח ובני משפחתו כמפורט להלן".

התובעים טענו כי -

"14.      במסגרת עסקה שערכו בעלי המקרקעין, העבירו ה"ה חסן ראג'י נג'מי, חוסיין ראג'י נג'מי ועלי איברהים נג'מי (להלן - "המוכרים") את כל הזכויות שהיו להם במקרקעין, למנוח.

15.        גם בשנת 1990 חתמו המוכרים על אישור בפני מזכיר המועצה המקומית ביישוב אעבלין, מר זוהיר חורי, לפיו אכן מכרו את חלקם במקרקעין למנוח, וזאת במהלך שנות השישים, או כלשון האישור "לפני יותר מעשרים שנה".

16.        עוד הוסף על גבי האישור הבהרה לפיה המנוח רשאי לבנות ו/או למכור המקרקעין על פי שיקול דעתו". (ההדגשה במקור! ע.ג.).

האישור הנזכר לעיל צורף כנספח ג'1 לתצהירי התובעים.

ד.         בסעיף 3 לתצהירי התובעים 1, 2 ו- 4 הצהירו המצהירים ש "כל מוכרי המקרקעין חתמו על תצהיר בפני מזכיר המועצה בדבר מכירת המקרקעין שצורף כנספח לתצהירו של מר עלי איברהים נג'מי, כך שכל החלקים במקרקעין הועברו במלואם למנוח"

            גם מר זוהיר חורי חתם על תצהיר עדות ראשית מטעם התובעים. בתצהירו אישר כי בזמנים הרלוונטיים כיהן כמזכיר המועצה המקומית אעבלין וכי  -